אבא שלי, אחות שלו, הבת שלה, הבעל שלה, האח שלו: עריכה לשונית של תחביר רב-משמעי 

בבלשנות משתמשים במונח "משפט שביל הגן" (או משעול הגינה, אם תעדיפו) המושג ממשיל את תהליך יצירת המשמעות בתודעת הקורא בעת קריאת הטקסט לטיול במשעולי הגן. עם התקדמותו במשפט פתוחים לפניו שבילים אחדים של משמעות, וצמתים שבהם הוא בוחר באחד משני שבילים אפשריים, ולא תמיד בשביל הנכון. (ראו בוויקיפדיה האנגלית garden path sentence עם כמה דוגמאות משעשעות באנגלית).  

לא כך הדבר במשפטים רבים שבהם הקורא בונה לעצמו את המשמעות על ידי שהוא מניח נדבך על נדבך של משמעויות בתהליך מצטבר. לדוגמה אגייס ספק-בדיחה עממית, המציעה תחליף לביטוי "גיסה של בת דודתי": "אבא שלי, אחות שלו, הבת שלו, הבעל שלה, האח שלו". מחרוזת כזאת היא באמת  "נדבך על נדבך בתהליך מצטבר".  

ב"משפטי שבילי הגן" עם קריאת המילה הראשונה, או המילים הראשונות, הקורא אינו יכול לדעת למה התכוון הכותב. במקרה הטוב הוא יבין את תחילת המשפט רק אחרי שיקרא את המשפט עד סופו או מההקשר הכללי (במקרה הפחות טוב הוא לא יבין גם בסוף, כי הדו-משמעות אינה נפתרת גם בסוף המשפט). תופעה זו נפוצה יותר ממה שאולי מניחים בדרך כלל. לרב-משמעות כזאת יכולות להיות סיבות אחדות, וכאן אתמקד בסוג אחד.  

בעברית אפשר להדגים צומת כזה במשפט המתחיל בחמש המילים הבאות: השר הודיע שיועץ שמינה מנהל... יש כמה יחסי משמעות אפשריים בין השר, היועץ והמנהל, וכן צריך לבחור בין שם העצם "מנהל" ובין הפועל "מנהל". לא קשה להוכיח ששרשרת המילים הזאת יכולה לבטא משמעויות שונות:  

א. השר הודיע שיועץ שהוא מינה מנהל ... את קמפיין הבחירות שלו;
ב. השר הודיע שיועץ שמונה על ידי מנהל ... חייב לדווח למבקר;
ג. השר הודיע שאם מנהל מונה על ידי יועץ ...  היועץ חייב לדווח למבקר;  

אפשר אף לשכתב את המשפט בצורה דרסטית יותר, ולמשל לפרק אותו לשניים:  

א. השר הודיע שהוא מינה יועץ, ושהיועץ מנהל ... את קמפיין ההסברה.
ב. השר דיבר על מצב שבו מנהל ממנה יועץ. הוא הודיע שיועץ כזה ...חייב לדווח למבקר על המינוי;
ג. השר דיבר על מצב שבו יועץ ממנה מנהל. הוא הודיע שיועץ כזה ...חייב לדווח למבקר על המינוי;  

הנוסח המקורי אינו שגוי, ולכן מבחינה תחבירית טהורה אין סיבה לערער עליו. אבל מבחינת יצירת המשמעות עדיף לסרבל קצת למען נוחות הקריאה, כלומר להוסיף "טיח" פה ושם ולכוון את הניסוח כך שהקורא יתקדם במשעול שיועד לו בטיולו בגן. בטקסט שאינו מיועד ליצור רב-משמעות, ראוי לעזור לקורא לבחור בשביל הנכון בטיולו במשעולי גינת הטקסט. כך לא יהיה עליו לשים לעצמו תמרורי סימן שאלה בדרך, קל וחומר לא יתברר לו בדיעבד שהוא נקלע לשביל הלא-נכון.  

ההבחנה בתופעה הזאת מצריכה תחכום רב יותר מההבחנה באי-משמעות השכיחה והמוכרת יותר, כפי שהיא מודגמת למשל בשאלות השגרתיות על הנושא הזה בבחינות הבגרות בלשון, ולדוגמה: "הקבלן דיבר על הגג" (האם הוא עמד על הגג ודיבר, או ישב בסלון ודיבר בעניין הגג). כאן הדו-משמעות בולטת קצת יותר, כי היא אינה נפתרת גם אחרי תום קריאת המשפט. ובכל זאת, השאלה נחשבת ראויה לרמת החשיבה של נבחנים לתעודת בגרות.  

בתופעת "משפט שבילי הגן" המצב מעורפל יותר, כי בדרך כלל המשמעות שהכותב התכוון אליה מתבהרת עם התקדמות המשפט, ולכן קשה יותר לאתר את הטשטוש הקל שהיה במקור. בשביל להבחין בו צריך להיות קשובים מאוד למהלך הקריאה.

הסוגיה רלוונטית לשיתוף הפעולה שבין הכותב ובין העורך: במקרים רבים הכותב יתקשה להבחין בדו-המשמעות, כיוון שהמשמעות ברורה לו כבר לפני הכתיבה, שהרי פרשנותו מושפעת ממה שהוא רוצה לקרוא בטקסט, ומי כמוהו יודע את הכוונה המקורית. אחד מתפקידיו המעודנים של העורך הוא להיות קורא ביקורתי קונסטרוקטיבי, להבחין בדברים האלה ולהבהיר אותם בעריכתו.

הערה:

ולביטוי "גיסה של בת דודתי", הבה נבחן  כמה אפשרויות נוצרות במהלך קריאת הביטוי "גיסה של בת דודתי":

צומת ראשון הוא הבחירה בין "[ה]גיסה שלה" ובין "[ה]גיס" שלה (ובניקוד: גיסה?, עם מפיק בה"א).
אם המשמעות היא "גיסה", בצומת הבא היא יכולה להיות אשתו של אחיה או אחותו של בעלה.
אם המשמעות היא "הגיס שלה", בצומת הבא הוא יכול להיות בעלה של אחותה או אחיו של בעלה.  

צומת שני הוא "דודתי". היא יכולה להיות אחות אמי או אחות אבי, או אשתו של דודי מצד אמי או של אשתו של דודי מצד אבי. 

אז במי מדובר בסופו של דבר, ובייחוד במשפחות עם דודים ודודות, אחים ואחיות, גיסים וגיסות רבים? אולי עדיף באמת  להגיד: "נכון אבא שלי? אז אחות שלו? אז הבת שלו? אז הבעל שלה? אז האח שלו!"

לכאורה זוהי דוגמה מאין כמוה לגן של שבילים מתפצלים, אך למען הדיוק התאורטי ראוי להוסיף שרק הצומת הראשון (גיסה<>גיסה?) ראוי להיכלל בקטגוריה הזאת. הריבוי הטבעי של הזהויות בהמשך אינו קשור לדו-משמעות לשונית אלא לריבוי זהויות הנכללות תחת אותה תווית. לדוגמה, אם אני אומר "תושב כדור הארץ" אני מכוון למיליארדי זהויות, אבל הסיבה אינה בהתפצלות משמעויות כבמקרה משפטי שביל הגן, אלא בהכללת זהויות חלופיות תחת התיוג המשותף. זה סיפור אחר.